על רכישות שהתגלו כשוס אמיתי בניגוד לכל הציפיות

לכולנו יש מוצרים כאלו:
כשקנינו אותם חשבנו שזה רגע קטן קטן בדפי ההיסטוריה, אולי אפילו לא התלהבנו מהם באמת אלא רק רכבנו על כנפי המבצע או החשק (התמידי) לבזבז
אבל הקניות הקדושות הללו, אורם מפציע לאט.
מתוך בליל המוצרים ש15 דקות תהילתם יעברו, עוברים, או עברו... רק הם נראים כאלו הזמן רק משביח אותם, ורק ניסיון של חודשים או אפילו שנים יחדד בנו את הידיעה שאין להם תחליף בעולם כולו.
רכישות כאלו, שכל מה שנשאר לנו לעשות זה לחזור אחורה בזמן לרגע הגורלי בו קנינו אותם ופשוט לנשק את עצמנו-של-אז בהכרת תודה אמיתית!

אז הנה חלק מהדברים שנמצאים ברשותי כנראה רק בטעות, כי ברגע שקניתי אותם לא ממש הבנתי איזה מקום הולך להיות להם בחיי האפורים:

האחד והיחיד, אולי הדבר הגשמי האהוב עלי ביותר

לפעמים כל מה שבלוגרית צריכה זה רק שתי כאפות

***הפוסט הזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט וגם אין בו טיפת איפור. אם מישהי מכן מחפשת רק את אלו אז 'צטערת, תחזרי בפוסט הבא***

חג שמח קוראות יקרות שלי, פרחולות בהחבא (או לא בהחבא) שלי,

לכבוד חג החירות כנראה שהייתי חייבת להמציא לעצמי קצת כבלים שאוכל גם להשתחרר מהם ולהרגיש קצת את רוח החג, הרי איכשהו לארוחת ליל הסדר הברזתי בטעות, ואין ספק שלהצליח לצאת עם רוח חיים מסדר פסח זו בהחלט משימה לא קלה שמסמלת בהצלחה יתרה את היציאה מעבדות לחירות.

אז הייתי חייבת למצוא משהו אחר, ובשעות הקטנות של הלילה המשהו האחר הזה מצא אותי:

פתאום הבלוג כבר לא היה נראה לי כמו מקום קליל לשפוך בו את כל הגליטר הורוד שמצטבר בנפשי במהלך חיי האפרוריים אל הדפים עטורי החתולים והצלליות הללו, פתאום הבנתי שעם הזמן הפכתי קצת לעבד של הבלוג שלי.

מקור

חפוז אביבי עם השכן

שבוע טוב לכולן,
אני פסתי מן העולם הזה, מנסה להשמיע קול מדי פעם אבל המידי פעם האלו הולכים ומתרווחים אחד מהשני, פויה לי.
ואפילו לא הזכרתי את רשימת הפוסטים בבלוגי האופנה והטיפוח הישראלים שאני עוקבת אחריהם באדיקות שהולכת ומתארכת ועושה לי עיניים שרק אפסיק כל דבר אחר ואשב לכמה שעות לקרוא אותם, אבל בנתיים אני מצליחה לרסן את הפוסטים הלוחצים-משהו האלה, והזמן הפנוי שלי עוד יגיע בסופו של דבר ואז אעשה את מה שאני הכי אוהבת לעשות עם הזמן הפנוי שלי- לבזבז אותו לריק מול מסך המחשב.

שניה לפני ששקלתי להפסיק עם כל הלימודים ופשוט לפתוח קיוסק, או לחילופין להתחיל ללחוץ על הבנזוג שיעשה כבר משהו דרסטי כדי להתעשר ולהפוך לשוגר דדי המיוחל... אז שניה לפני שכל זה קרה הבנתי שאני צריכה הפסקונת וקפצתי לדלת ממול ונפגשתי עם קוב לצהריי שישי של איפור נסיוני ופסטלי לצד ריכולים וגלונים של קפה, התוצאות לפניכן:

משקפופרית- צללית כבר הנחת היום?

יש לי משקפיים.

הם לא באו לי בקלות, הייתי צריכה מאוד להתאמץ (גם הזכרתי את זה כאן, בין יתר ההתוודויות שלי)

במשך שנים הלכתי לאופטומטריסט, הקראתי מספרים מהמקרן ממול, קיוויתי וקיוויתי שאולי הגיע הרגע ויש צורך במשקפיים. לא ויתרתי, התמדתי למרות שנחלתי כשלון אחר כשלון ולבסוף ההתמדה אכן השתלמה.

בגיל 16 בערך סופסוף בישרו לי את הבשורות המשמחות. אני צריכה משקפיים, יאי!!

לדעתי זוג משקפיים נכון ומתאים הן אביזר שמחדד את הפנים, מחמיא להן, וגם כבונוס- הדרך הקצרה ביותר, הפשוטה ביותר והכי פחות בוטה להפוך בין רגע לבחורה נוטפת סקס.

סוף סוף הן שלי, בזכות ולא בחסד

ינוחו על משכבם בשלום חלק א'- מילות פרידה למוצרים שסיימתי

התכנסנו (יותר נכון התכנסתי, למרות שקשה להתכנס לבד) כאן היום כדי להיפרד פרידה אחרונה ממוצרים, חלקם מתו בשיבה טובה וחלקם נפטרו בדרכים נוראיות.

אז אם אתן רוצות לשמוע על חייהם עד הסוף המר, או עד הנטישה הכואבת, המשיכו לקרוא:

R.I.P